מקור מועד קטן י״ג ב:א׳-ב׳
1 וְהָתַנְיָא: מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן, כְּגוֹן כַּד מִבֵּית הַכַּדָּר, וְכוֹס מִבֵּית הַזַּגָּג. אֲבָל לֹא צֶמֶר מִבֵּית הַצַּבָּע, וְלֹא כֵּלִים מִבֵּית הָאוּמָּן. וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל — נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ וּמַנִּיחוֹ אֶצְלוֹ. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ — מַנִּיחוֹ בְּבַיִת הַסָּמוּךְ לוֹ. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ — מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת, וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ — מְבִיאָן בְּצִנְעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
2 תָּרֵצְתְּ מְבִיאִין, מוֹלִיכִין קַשְׁיָא, דְּקָתָנֵי: אֵין מְבִיאִין, וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין מוֹלִיכִין! אֶלָּא: מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנַּיִין מֵעִיקָּרָא.
פירוש שערי תורת בבל על מועד קטן י״ג ב:א׳-ב׳
1 יג סע"ב פי' המיוחס לרש"י ד"ה מטומאתו וכו'.—עי' מ"ש ע"ז בהגהות הרש"ש, אבל ברש"י שברי"ף פירש: בנזיר טהור שנגמרו ימי נזרו.
2 שם תוספות ד"ה בתבלין וכו' א"כ אינו כרוב.—פי' שאין דכים את הכרוב אלא מחתכים אותו, ומכל מקום אינו מובן איזו ראיה יש מלפת וקפלוט לכרוב וכרישין. ואולי רמזו על הא דמשמע בנדרים נג א דקפלוט הוא מין ירק קרוב לכרישין. וכן בירושלמי כלאים פ"א ה"ב כו ע"א ביארו, דכרישי שדה הם קפלוטין; ועוד בנדרים פ"ו הי"ב לט ע"ד: "במקום שקורין לקפלוטות כרישין". ו"החציר" במ' יא ה ת"א כרתי, ובתרגום המיוחס ליונתן קפלוטיא. ובע"ז יא ב פי' רש"י: והקפלוטות כרתי.